תכנון השכונה העירונית עבור אוכלוסיות מבוגרות

תכנון השכונה העירונית עבור אוכלוסיות מבוגרות

פרזנטציה בנושא המאמר נערכה ע"י טל ברמן בכנסים:

1. במכון Max Planck בברלין בשנת 2004

2. בכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל בשנת 2006

3. במסגרת יום עיון של איגוד המתגננים בישראל.

השכונה העירונית הינה ישות פיסית וגם "מרחב חברתי" עם אינטראקציה אנושית, מוסכמות ורשתות חברתיות, שונות בין קבוצות ואינדיבידואלים, הבנה תרבותית והכללה של האחר והשונה, כולל הזקן והמוגבל. למתכנן הערים תפקיד רב-תחומי בעיצובה הפיסי והחברתי של השכונה, המתאפיינת במאה ה-21 בשונות רבה ומורכבות רבה.

השכונה העירונית היא מרחב מחייתם ופעילותם של קבוצות ופרטים בעלי מאוויים, רצונות וצרכים מגוונים. מלאכת תכנון השכונה מתבססת על התווית הפסיפס החברתי של השכונה, הגדרה של קבוצות אוכלוסייה בעלות משתנים זהים, זיהוי צרכיהם המרחביים הייחודיים. המתכנן השכונתי יזהה את האוכלוסייה המבוגרת לפי משתנה הגיל כקהילה אחת הומוגנית, או יתייחס אליה כאוסף של קבוצות בקהילה הטרוגנית: מהגרים, אלמנים, "מבוגרים-צעירים", בני מיעוטים, קבוצות בעלות סיכונים ספציפיים, או מבוגרים שעברו אירועי חיים טראומטיים.

אורחות חייהן כמו גם צרכיהן האמיתיים של קבוצות אלו, השונות משמעותית אחת מהשנייה, צריכים להיחשף ולהוות את בסיס מצאי הידע עבור המתכנן השכונתי. ניתן להמחיש בדוגמא הבאה את השוני בין שתי קבוצות קשישים: "מבוגרים-מבוגרים" מעל גיל 80 מעדיפים בדרך-כלל את המרחב הציבורי הקרוב ביותר למקום מגוריהם, והם משתמשים בספסלים לאורך זמן רב יותר למטרת מנוחה והתרעננות, היחס ל"מבוגרים-צעירים", המעדיפים הליכה, צעידה והתרחקות ממרחב הבית הפרטי. מכאן, שקבוצות וקהילות שונות נבדלות זו מזו בפעילותיהן ובמסלוליהן היומיומיים, ובאופן בו הן משתמשות באתרי השכונה ובארכיטקטורה של מרחביה הציבוריים. לדוגמא: קשישים משתמשים בספסל הגינה כמקום מנוחה וצעירים משתמשים בספסל כרמפה לגלגשות וגלגיליות. אך זקנים וצעירים יכולים להשתמש יחדיו בגינה הציבורית להידוק הקשרים הבן-דוריים.

אילו סטנדרטים לתכנון גינות שכונתיות יש בכוחם להעצים את הקהילה, לאפשר לזקנים לשהות זמן רב יותר מחוץ לכותלי בתיהם, ולחזק את היחסים החברתיים בשכונה - לעיתים אלו לא מגבלות בריאותיות, אלא תשתית פיסית לא ראויה, מחסור בשירותים קהילתיים, בדידות, ריחוק, פחד וניכור, המאיצים מעברם של קשישים אל מחוץ לבתיהם ושכונותיהם, אל תוך מוסדות סגורים. מטרת תהליך התכנון הוא להבטיח לקשישים סביבות שכונתיות הולמות ומרחבים ציבוריים מספקים, המעודדים השתתפות חברתית, אינטראקציה בינאישית, התאווררות ורגיעה, יצירה ומשחק, פעילות גופנית ותהליכי למידה.

ד"ר טל ברמן, גאוגרף ומתכנן ערים, הרשום במשרד הפנים כיועץ מורשה. תחומי המחקר והידענות של טל הם: גאוגרפיה, אנתרופולוגיה, תכנון עירוני ואזורי, שיתוף הציבור בתכנון, שיטות מחקר איכותניות.